תערוכת קלינטק הוועידה והתערוכה הבינלאומית ה25
אנרגיה מתחדשת,בניה ירוקה, התייעלות אנרגטית,גז טבעי, מיחזור ותחבורה ירוקה.
2020, גני התערוכה תל-אביב.
 
חיפוש

הר החשמל


14.12.2014

עד היום התקינה חברת מדי תעש 30 מנועי גז, שיפיקו כ-35 מגה-ואט מתחנות כוח המופעלות בביו-גז לסוגיו השונים. במקביל, מתכוונים בחברה ליישם את הידע שצברו, במעבר לתחנות כוח המבוססות על גז טבעי. בואו לפגוש את מדי תעש בתערוכת קלינטק

סמוך לאתר הפסולת דודאים, שבבעלות המועצה האזורית בני שמעון, פועל אתר הפסולת גני הדס, שנחנך בינואר 2000 ומופעל ע"י הזכיינית חברת "מ.מ.מ - מפעלי מטמנות מאוחדים", אשר שותפות בה שלוש חברות: תעבורה, מקבוצת IDB; תובלה, מקבוצת כיל ות.מ.מ, מקבוצת Veolia, הצרפתית.
לאתרים מגיעה פסולת מכל רחבי הארץ, בכמות של כמה אלפי טון ביום, המוטמנת באדמה. עם הזמן, בתהליך אנאירובי, נוצר במעמקי הר פסולת גז מתאן, גז דליק אותו ניתן לשאוב ולנצלו להפקת אנרגיה.
מדי תעש היא חברה בבעלות פרטית, נוסדה בשנת 1975 על ידי משה לורבר. שני תחומי פעילותה הם התקני מכשור ובקרת זרימה לתעשיית התהליכית וכן מנועי גז, ציוד וטכנולוגיות להגנת הסביבה. החברה מציעה ללקוחותיה הקמת תחנות כוח מוזנות גז לסוגיו, כפרוייקטי turnkey בשילוב של הנדסה, אספקת ציוד, התקנה,  תחזוקה ואף שירותי הפעלה.

מערכת מגזין "קלינטק" ביקרה בתחנת הכוח בהספק של 7 מגה-וואט (הגדולה בארץ בתחום זה) שהקימה חברת מדי תעש בגני הדס.
בגני הדס נפגשנו לסיור עם אלי מץ, מנכ"ל החברה ועם המהנדסת לירון מץ-פילוסוף, מנהלת הפיתוח העסקי של מדי תעש.
"בשני האתרים, הן בגני הדס והן בדודאים הסמוך, הקמנו תחנות כוח", אומר מץ. "אנחנו יודעים לקחת את הגז שנוצר במעבה ההר ולהפיק ממנו חשמל. את הקמת תחנת הכוח בדודאים, שהוא אתר יותר ותיק, סיימנו לפני כשמונה שנים ומאז הוא עובד בהצלחה ואת הקמת תחנת הכוח בגני הדס סיימנו לאחרונה.
"טכנולוגית, גני הדס הוא אתר מספר 1 בארץ ובעולם והוקם בסטנדרטים המחמירים ביותר של העולם המערבי. האתר עומד בסטנדרטים אירופאיים של איסוף הפסולת, הטמנה והידוק ההר, מכיוון שככל שאתה מהדק את הר הפסולת טוב יותר, אתה דואג לכך שיש בהר פחות חמצן. ככל שכמות החמצן נמוכה יותר, כך פועל התהליך האנאירובי יותר טוב, ייצור הגז עובד בנצילות יותר גבוהה ואתה יכול למשוך יותר גז".

אתה יכול לתת הסבר קצר על תהליך ייצור ואיסוף הגז והפקת חשמל מביו-גז?
אלי מץ: "ביו-גז זה שם גנרי-כללי לשורה של סוגי גזים, המורכבים מגז המתאן (CH4), דו-תחמוצת הפחמן (CO2) וגזים אחרים - כלומר ביו-גז זה שם מאוד כללי.
"תחת השם ביו-גז כלולים  Sewage Gas, גז שנפלט כתוצאה מטיפול אנארובי בשפכים; תת-ענף שנקרא Bio-Gas, שמיוחס לטיפול בפרש בעלי חיים, ושיירי מזון. אגב, בגלל שהפרמיות לחשמל המיוצר מביו-גז באירופה היו גבוהות לפני כעשר שנים, הם מגדלים שדות תירס ומכניסים את התירס למעכלים אנאירוביים, להפקת הגז. ויש את תת-ענף ה- Landfill biogas(גז מטמנות), שזה מה שאנחנו עושים כאן באתר ובאתרים אחרים, וגם הוא כאמור תחת משפחת  הביו-גז.
"בשורה התחתונה, כל סוגי הביו-גז הללו הם כאמור גזים שמורכבים ברובם ממתאן, שמהווה כ-50% עד 70% מהרכב הגז, תלוי בסוג ובכמות החומר האורגני המתעכל. שאר הגז זה CO2 ועוד מרכיבים לא סימפטיים כפי שמפורט להלן, שכדאי לנקות אותם, לפני הזרמת הגז למנועי הגז.
"המדובר בסולפידים (H2S, מימן גופרתי), לחות יחסית גבוהה עד מים חופשיים (H2O) וסיליקה (Si) ועוד  כמה מרכיבים בכמות קטנה. כל המרכיבים הלא סימפטיים שהזכרתי מתבטאים ברמת ה-ppm* ובמתקנים אגרסיביים הם יכולים להגיע לאחוזים בודדים בביו גז. אנו כמובן מתקינים מערכות שתפקידן להפחית את רמת החומרים הללו בביוגז. המערכות כוללות מערך בילוגי לטיפול בסולפידים, מקרר גז לעיבוי וסילוק המים ופילטר פחם פעיל.

והפגיעה שלהם במנוע הגז?
אלי מץ: "הפגיעה שלהם דרמטית. קח לדוגמא, 1000ppm  של H2S בביו רווי במים. מכיוון שמדובר בגז רווי (כל גז שנוצר בתהליך אנאירובי רווי במים) – הוא גורם לקורוזיה ברמה מאד גבוה, עד כדי איכול מתכת המנוע. יש דוגמא מצוינת לכך שאירעה באחד המט"שים, שבו לא הקפידו על כך. המנוע עבד שם בסך הכל 2,000 שעות וגל הארכובה שבתוך המנוע פשוט נגזר - נזק בהחלט דרמטי, ולכן צריך מאוד להקפיד על ניקיון הגז. למעשה, הנושא החשוב ביותר ביישומים של ניצול ביו גז להפקת חשמל,  הינו הקפדה חד משמעית על  ניקיון הביוגז על פי דרישת יצרן מנוע הגז.   
"אתר זה מפיק גז מטמנות, המורכב מ-50% עד 60% מתאן, 50%-40% CO2 ולחות יחסית גבוהה, מים חופשיים וקצת סיליקה. באתר זה אין סולפידים (H2S), שהם תוצאה של הימצאות חומרים מסויימים באשפה המוטמנת. רמה גבוהה של סולפידים ניתן למצוא בעיקר בשפכים מוניציפליים המעורבים עם שפכים תעשייתיים, שפכי בעלי חיים ושפכים תעשייתיים טהורים".

כיצד נוצר הגז במטמנות פסולת?
אלי מץ: "לאחר שהפסולת הוטמנה וכוסתה, באופן טבעי מתחיל התהליך האנאירובי לאחר 4-3 חודשים. הבקטריות, בתהליך טבעי, מעכלות את החומרים האורגניים ומופק ביוגז. התהליך מחייב חוסר חמצן והוא נמשך כ-20 שנה. בתוך 5-4 שנים מגיעים לשיא הפקת הביוגז ואז מתחילה ירידה, עד 25-20 שנה".

 

ואיך אתם "קוצרים" את הגז?
אלי מץ: "כדי לשאוב את הגז קודחים בהר בארות אנכיים, לעומק של בין 20 ל-30 מטר במרחק מסויים זה מזה, על פי תכנון מותאם, לתוכם מכניסים צינורות שאיבה מחוררים באופן סלקטיבי. כאן, באתר, קונפיגורציית הקידוחים  קצת אחרת ומעורבים בה צינורות אופקיים, אליהם מחוברים הצינורות האנכיים – אך העיקרון זהה.
"על ידי מערך שאיבה בוואקום נמוך מאד של כמה מילי-באר, מחושב ספציפי לאתר, שואבים את הגז מגוף המטמנה. השאיבה עדינה ביותר! מדוע? כי אם תשאב חזק תגרום לשאיבת אוויר חיצוני ועל ידי כך להרס התהליך האנארובי.
"לאחר שאיבת הגז, הוא מועבר כאמור דרך מערך הטיפול, כפי שהסברתי, ומשם לאחר חימומו למנועי הגז (מנועי שריפה פנימית). המנועים מייצרים חשמל המוזרם דרך שנאים ומערכת סינכרון לרשת חברת חשמל".

לתחנות כוח של ביו-גז, כמו שהקמתם כאן, יש מכסה, כפי שיש מכסה לאנרגיה פוטו-וולטאית או לאנרגיית רוח?
אלי מץ: "יש שתי רגולציות. אם מדובר בביו-גז בתהליך אנאירובי אינטנסיבי - יש מכסה. פה זה לא תהליך אינטנסיבי, אלא אקסטנסיבי.  לתהליך אינטנסיבי בתוך ריאקטור, כפי שמתבצע במט"שים מוניציפאליים וברפתות, יש רגולציה ספציפית - שנכון להיום כוללת פרמיה לחשמל 'ירוק' של  58 אג' לקוט"ש**. לעומת זאת, לתחנת כוח המנצלת גז מטמנות כדוגמת זו בגני הדס אין מכסה קונקרטית והפרמיה מבוססת על 'מניעת זיהום', כמפורט בתקנות רשות החשמל וכוללת תוספת של כ-8 אג' לקוט"ש על תעריף הייצור של חברת חשמל***. זו כאמור הפרמיה שמקבל יצרן חשמל שעובד בביו-גז מסוג גז מטמנות".

למעשה, פה אתה יכול לייצר חשמל כאוות נפשך, כי אין לך מכסה?
אלי מץ: "לכאורה. במציאות זה מוגבל מאוד, הרי יש מספר מוגבל של אתרי פסולת. זה לא כמו באתרים אינטנסיביים שאתה יכול להקים בכמויות נכבדות, כי יש הרבה פסולת אורגנית. מטמנות ארציות אין יותר מידי ולכן כמות הייצור מוגבלת".

אז בעצם הרווח הוא של היזם, במקרה הזה גני הדס, שרכשו ממדי תעש...
אלי מץ: "על כל יזם לכלכל מעשיו בתבונה ולהתחשב בכלל עלויות הקמת ותחזוקת תחנת הכוח וכמובן בעלות הביוגז עבורו. באתרים מסויימים היזם הוא בעל האתר".

מה סדר הגודל של עלות הקמת תחנת כוח כזו?
אלי מץ:  "עלות תחנת כוח קומפלט הינה כ-1 מיליון יורו למגה-וואט מותקן. מערכות ניקוי הביוגז כ-חצי מיליון יורו נוספים למגה-וואט מותקן. ציוד השאיבה והקידוחים כ-חצי מיליון יורו נוספים. לפיכך עלות הפרויקט הכוללת הינה כ-2 מיליון יורו למגה-וואט מותקן, וכאן אני מתייחס לתחנת כוח המיועדת ל-Landfill gas.
"לעומת זאת, עלות תחנת כוח מוזנת ביו-גז ממערך אנארובי אינטנסיבי, יכולה להגיע לבין 4 ל-5 מיליון יורו למגה-וואט מותקן, כולל תחנת הכוח, ציוד ניקוי וטיפול בגז, מערכות אנארוביות וטיפול ראשוני. ככלל, המתקנים האינטנסיביים יקרים יותר".

ומה תפקידכם בפרויקט גני הדס?
אלי מץ: "את הקידוחים אנחנו לא מבצעים, יש קבלני קידוח המתמחים בתחום. מהקידוח ועד לשלב הזרמת החשמל לרשת הארצית - אנחנו מבצעים הכול - כולל תיכנון קונספטואלי, תיכנון מפורט, אספקה וכן התקנה והפעלה של כל המערכות והציוד הדרוש. הפרויקט כולל מערכת שאיבה, ניקוי גז, לפידים מיוחדים לשריפת הגז כאשר תחנת הכוח אינה עובדת, מנועי גז, מערכות חשמל וסינכרון ומבנה תחנת הכוח. את מערך השאיבה ביצענו כבר לפני כמה שנים וכיוון שתחנת הכוח טרם הוקמה בזמנו, הלקוח מחויב בשריפת הגז. לפיכך הותקנו באתר שני לפידים גדולים, שכל תפקידם לשרוף את הביוגז כשהתחנה אינה פועלת".
הפרויקט בגני הדס כולל חמישה מנועים בהספק מותקן של כ-1.4 מגה-וואט כל אחד. בסך הכל, התחנה מסוגלת לייצר כיום כ-7 מגה-וואט ולאחרונה בוצעה ההפעלה הראשונית והסינכרון לרשת חח"י. בנוסף, בתחנת הכוח קיימת הכנה להתקנת עוד שלושה מנועים זהים, כך שבסופו של יום, יופעלו באתר 8 מנועים, בהספק של 11.2 מגה-וואט.
"דרך אגב, לפני כחודשיים סיפקנו לאתר השפד"ן - פרויקט הביוגז הגדול בישראל, 8 מנועי גז בהספק של כ-1.4 כל אחד. בימים אלה מתבצעת ההתקנה.

"ככלל, ולא רק בפרויקט זה, מדי תעש מבצעת את שרשרת הקמת הפרויקט המלאה. משלב התיכנון הראשוני וסקר ההתכנות על פי הנתונים  בשטח, ועד תיכנון מפורט, אספקת הציוד, התקנתו והפעלתו - פעולה הידוע בשםTurn Key Project או EPC, שבסיומו אתה מוסר את המפתחות לבעל המתקן. אם הלקוח רוצה שנהיה מעורבים בתחזוקת המתקן, נחתם הסכם תחזוקה לתקופה ארוכה, במהלכה הצוות המקצועי של מדי תעש מבצע טיפולים שוטפים ותיקון תקלות על פי הוראות יצרן.
"לעניין מנועי הגז, מדי תעש מייצגת בישראל, מזה 18 שנים, את יצרן המנועים GE-Jembacher, המתמחה ביצור מנועי גז לכל ספקטרום הגז. החברה בבעלות מלאה של הקונצרן האמריקאי 'ג'נרל אלקטריק'. המפעל של Jembacher, ש-GE רכשה לפני כעשר שנים, ממוקם באזור טירול באוסטריה".
 
ויש גם מקטע של אגירת גז?
אלי מץ: "לא. אוגר הגז במקרה של גז מטמנות  זה הר האשפה. כפי שאמרתי, השאיבה מההר חייבת להיות רציפה ובווקום קטן ומבוקר, אסור לעצור את השאיבה, היות ויש חשש שהביוגז יפלט מההר לסביבה, והיות ופליטה לסביבה מסוכנת, מזיקה ואסורה על פי תקנות המשרד להגנת הסביבה. הביוגז הנשאב מיועד כאמור להזרמה למנועי הגז, ובמקרה שהמנועים לא התקנו עדיין, או אינם פועלים עקב בצוע תחזוקה, כל הביוגז נשרף בלפידים".


 

על איזה פוטנציאל מדובר כאן?
אלי מץ: "כאמור, שוק תחנות כוח מבוססות גז מטמנות בישראל ברור וידוע. בחלקו הגדול פועלים או מותקנים מעט מנועי גז להפקת חשמל ובחלקו קיים עדיין פוטנציאל לפני מימוש - זה שוק מוגבל וידוע. להבדיל מתאים פוטו-וולטאים, למשל, שבו אין הגבלה מעשית אלא רגולטורית.
"שאלת מקודם על המכסה ברגולציה. לגבי תחנות כוח לניצול ביוגז מטיפול אנארובי אינטנסיבי, כמו למשל במט"שים, באה המדינה ואומרת: אני נותנת פרמיה גבוהה יחסית ובפרמיה גבוהה יחסית אני מגבילה במכסה את היקף הייצור. בניצול גז מטמנות הפרמיה נמוכה יחסית ומוגדרת פרמיה על חשמל בפליטות נקיות".  
לירון מץ-פילוסוף: "צריך להבין, יכולת הייצור של תחנת הכוח במטמנת פסולת אינה בלתי מוגבלת. חשוב לציין, שלפני התכנון והקמת תחנת הכוח של מטמנת פסולת, אנחנו עושים ניתוח מדוקדק של הר הפסולת וקובעים מראש מהו הפוטנציאל האנרגטי שלו. בסך הכול, כמות הגז בהר מוגבלת".        
אלי מץ: "לירון הזכירה נושא מאוד מאוד חשוב. אנחנו אמנם לא מבצעים קידוחים בהר, אבל פיתחנו ביחד עם חברה משוויץ, דרך לחזות מראש את כמות הגז בכל אתר ואתר. אנחנו אוספים את נתוני הפסולת, איזה חומרים הובאו לפה, איזה חומרים אורגניים היו בפסולת, מה קצב ההטמנה, כמה יהיה בכל שנה חדשה.
"מתוך המודל הזה אנחנו מקבלים גרף פירוק החומר האורגני בהר ל-25 שנה, כלומר כמה גז יצא מן ההר. זה קריטי ביותר, כי הלקוח בא ושואל את עצמו: 'או.קיי יש לי הר, אבל מה אני צריך לעשות? איזה סדר גודל תחנת כוח אני צריך?'.
"הר אשפה זה גולם 'רמאי'. מרווח הטעות לכמות הגז יכול להיות עד פי 10 והמשקיע צריך לדעת מהי ההשקעה והתקבול העומדים בפניו. אם התחזית פחותה מהמציאות זה פחות נורא, כי תמיד אתה יכול להוסיף עוד מנוע.
"אבל תחשוב מה קורה ההיפך, אם אתה חושב שיש לך כאן בוננזה של 20 מגה-וואט ויצא לך רק 1 מגה-וואט. הדוגמא הכי טובה לכך זה בחיריה. אם אתה מסתכל על ההר ואתה עושה את החישוב הכי פשוט, יוצא לך פרויקט של 30 מגה-וואט, בהתחשב בוותק של ההר וכמות הפסולת שהוטמנה בו. נשמע עצום, נכון? הכי גדול בעולם! לי קראו לפני עשור, בדקתי ואמרתי: 'אולי יש פה 1 מגה-וואט, לא יותר'. הוציאו מכרז, לא ניגשתי אליו בכלל. זה היה מכרז מטורף, חשבו שיש שם 30 ואמרתי להם: 'חבר'ה יש פה 1, מקסימום 1.5 מגה-וואט.
"אז לפי מה? צריך לדעת מה ההיסטוריה של ההר ומה הוטמן בו. עד סוף שנות ה-70 הטמינו בחיריה חול וחומרי בניה. בקיצור, בסופו של דבר התברר שצדקתי ובסוף יש שם 1 מגה-וואט. היום הגז מוזרם בכלל למפעל טקסטיל ליצור קיטור.
"לכן זה כל כך קריטי. יש לנו 30 פרמטרים לקביעת כמות הגז, אותם אתה מכניס לתוך המודל ואתה מקבל תחזית. התחזית שלנו היא טובה, כי אנחנו בודקים ובדקנו את הממצאים שלנו במקומות שכבר עובדים. גם פה, בגני הדס, עשינו תחזית ויצא לנו דיוק של+/- 10% ".

כמה תחנות כוח במטמנות בניתם עד עכשיו?
לירון מץ-פילוסוף: "הקמנו תחנות כוח באתרי דודאים, גני הדס, עברון וטליה. בנוסף זכינו במכרז להקמת תחנה באתר אפעה, מזרחית לערד, בבעלות ואוליה (Veolia), שעדיין לא הותקנה. האתר פעיל, אבל יש עוד כמה אישורים שצריכים להגיע. אתר נוסף שנקים בו תחנת כוח הוא אתר אעבלין, שיופעל בזמן הקרוב.
"בנוסף, יש לנו תחנות כוח ביו-גז במכוני טיהור שפכים בכרמיאל, חיפה, ירושלים ומטב"ח עמק חפר. זה ביו-גז מטיפול בשפכים. כאמור, ממש עכשיו סיפקנו לשפד"ן**** תחנת כוח שמורכבת משמונה מנועים, 1.4 מגה-וואט כל אחד, כולל מערכת ניקוי גז לסולפידים ופליירים. התחנה תחל לעבוד ב-2015, ההתקנה מתבצעת בימים אלה ממש".

כמה מגה-וואט בסך הכול אתם מייצרים?
אלי מץ: " ב-2015 נסיים התקנה של כ-30 מנועים, שיפיקו כולם יחד כ- 35 מגה-ואט, הכול מתחנות כוח ביו-גז לסוגיו השונים".


במידה ולא הייתה מוקמת פה תחנת כוח, מה היה קורה עם הגז? מדובר בגז מסוכן.
אלי מץ: "מאוד. המתאן הוא גז דליק מאוד. בנוסף, המתאן הוא הגז המזיק ביותר לשכבת האוזון, זהו אחד מגזי החממה המסוכנים ביותר, שגורמים להתחממות הגלובאלית. למעשה, המתאן 'תורם' להתחממות הגלובאלית פי 21 מפחמן דו-חמצני (CO2). אגב, זו חובה בארץ ובכל העולם המערבי לשרוף את הגז, אסור לתת לו להיפלט לאטמוספירה ואם אתה לא מייצר באמצעותו חשמל, אתה חייב בכל מקרה לשרוף אותו".

זאת אומרת שלהקמת תחנות כוח ביו-גז במטמנות יש תועלות סביבתיות.
אלי מץ: "התועלות הסביבתיות של הקמת מתקן ביו-גז ברורות מאוד. הגז הזה הוא רעיל, לא טוב לנשום אותו, אתה חייב למנוע את הפירוק ואת המעבר שלו לסביבה - זה גז חממה מובהק. למעשה, ע"י שריפה אתה מונע את הסיכונים הללו ואתה גם מייצר איתו חשמל והופך את העניין לכלכלי. הבעיה האקוטית ובעלת החשיבות העליונה היא ההתחממות הגלובאלית המואצת. לגבי המט"שים זה בדיוק אותו דבר, יש לך  גז מתאן ואתה מחויב לשרוף אותו באם הוא לא מנוצל ליצור מים חמים הדרושים לתהליך העיכול האנארובי".
 


 

במה עוד עוסקת מדי תעש?
אלי מץ: "החברה הוקמה ע"י משה לורבר, השותף שלי לשעבר, בסוף שנות ה-,60 ועד היום עוסקת בציוד מכשור ובקרה - זו הפעילות המקורית שלנו. כיום, עיקר הפעילות שלנו מתמקדת בתחנות כוח מבוססות גז. אנחנו מיישמים את הידע שלנו בתחנות כוח בביוגז ועוברים לתחנות כוח מבוססות גז טבעי - אנחנו עוברים לפעילות בגז טבעי באופן אינטנסיבי מאוד.
"בשורה התחתונה, תחנת כוח מבוססת גז טבעי נראית אותו דבר בדיוק כמו זו המבוססת ביוגז. זה לא משנה למנועי הגז אם מזרמים אליהם ביוגז (שאותו כמובן יש לנקות בתהליך מקדמי), או גז טבעי - היות והתכולה האנרגטית של שני סוגי הגז מבוססת על מתאן. כאמור, התחנה נראית אותו דבר, המעבר לגז טבעי דורש רק כיול של המסננים והממברנות בכניסה למנוע. אנחנו ממנפים עכשיו את הידע שלנו בביו-גז לגז טבעי.
"גז טבעי הוא שוק הפעילות העיקרי שלנו עכשיו, זה שוק מתפתח מאוד, מפעלים רבים יעברו לגז טבעי ואנחנו מעריכים את השוק בכ-500-400 מגה-וואט ב-5 השנים הקרובות - שזה המון. כמובן שנמשיך בהקמת מתקני ביו-גז אבל זה לא יהיה בהיקף גדול כמו בגז הטבעי".
לירון מץ-פילוסוף: "פה קרוב לאתר גני הדס, באשל הנשיא, יש כבר תחנת הורדת לחץ של גז טבעי. נכון שהגז הטבעי מגיע בלחץ גבוה, אבל אתה מוריד את הלחץ שלו ללחץ הדרוש בכניסה למנוע. השינוי היחיד והחשוב הוא שאין צורך בניקוי  הגז - הגז הטבעי הוא נקי. הישומים המעניינים והכדאיים בגז טבעי הינם תחנות כוח מקומיות הפועלות בקוגנרציה, מה שבעצם מעלה את הנצילות של כל המערכת. בתחנות קוגנרציה מבוססות גז טבעי אנחנו יכולים להפיק חשמל, קיטור מים חמים לתהליך היצור, ככל שדרוש ומים קרים למיזוג אויר - הפקה אנרגיה משולבת כזו מבטיחה נצילות  מאוד גבוהה".
אלי מץ: "בקוגנרציה להפקת מים חמים אנחנו יכולים להגיע עד לנצילות של 90%! בארץ פחות משתמשים במים חמים, כי אנחנו מתגוררים בסביבה חמה, אבל באירופה לעומת זאת, משתמשים המון במים חמים. בקוגנרציה להפקת קיטור אנחנו יכולים להגיע עד 70% נצילות".
בתום הראיון ערכנו עם אלי ולירון סיור בתחנת הכוח החדשה. לסיור התלווה גם, אורי לב, מנהל אתר גני הדס. מדובר במתקן חדיש ומרשים, שנראה שהושקעו בהקמתו חשיבה ומשאבים רבים. ייצור החשמל במתקן הביו-גז פשוט: הגז מוכנס לאחר ניקוי וייבוש למנועי גז גדולים (20 צילינדר למנוע) ונשרף בבוכנות, כמו בכל מנוע שריפה פנימית. גל הארכובה מניע אלטרנטור שמחובר אליו בקצה המנוע ומייצר את החשמל.       
בכניסה לאתר אנחנו מבחינים בשני לפידי מתכת גדולים, כאשר אחד מהם שורף את המתאן. אתר גני הדס שואב גז כבר משנת 2009. השנה הושלמה התקנת תחנת הכוח ליצור חשמל, אך התחנה טרם קיבלה את הרישיון הקבוע ליצור חשמל לפיכך ההפעלה מתעכבת. למעשה, בכל יום שהתחנה לא עובדת, אתר הפסולת מפסיד כסף, הן על הפרמיה והן על הגז שנשרף בלפידים ואינו מייצר חשמל.
כשהתחנה מייצרת חשמל, הגז שמגיע מהר הפסולת בלחץ נמוך מועבר דרך מסננים וחממים, שמביאים לעיבוי טיפות המים ולניקוז הלחות מהגז. משם מועבר הגז במשאבות גז ישירות למנועי הגז לשריפה.


אנחנו נכנסים לתחנת הכוח, לאולם הייצור, בו עומדים חמישה מנועי גז מתוצרת GE-Jembacher מוכנים לשימוש. מהמנועים יוצאת מערכת פליטה לגג המבנה. המבנה מצוייד במערך סינון והזרמת אוייר אל חלל אולם היצור. אגב, לכל מנוע מחובר מכשיר לינוקס, שבודק האם גזי הפליטה מהצילינדרים עומדים בתקן זיהום אוויר, מדובר בתקן הגרמני המחמיר בתחום.   
סמוך לאולם המנועים נמצא אולם השנאים וספקי הכוח, שתפקידו לסנכרן בין החשמל המיוצר במנועים לבין רשת החשמל הארצית של חברת החשמל. כל ארון סגור בשלושה מפתחות, כדי למנוע מצב שבו מנוע יופעל בשעה שמתבצע תיקון במנוע, מה שעלול לגרום לאסון.  
אנחנו עולים לקומה השניה של תחנת הכוח ומבקרים בחדר הבקרה של התחנה. על צג מחשב מציגה תוכנה, שממשק המשתמש שלה פותח בישראל ביחד עם מדי תעש, את המתרחש בכל מנוע בכל רגע נתון, את רמת הייצור, את שריפת הגז בלפידים ועוד. משם אנחנו עולים לגג. שם, לצד צינורות פליטה גדולים מהמנועים, מותקנים מסנני אוויר גדולים, שמנקים את האוויר המוזן לאולם הייצור ולמנועים. מנועי הגז כמו כל מנוע שריפה פנימית זקוקים להמון אוויר, שיוזן לצילינדרים.
משם יצאנו להר הפסולת וראינו את בארות הגז, צינורות שהוחדרו אנכית לעומק 25-30 מ', לשאיבת המתאן, שנוצר בהר. כמות הגז שנוצר באתר הטמנה מאוד תלויה בשיטת הטמנת הפסולת והידוקה. לכאורה, ישנם אתרים גדולים יותר מגני הדס, שבהם פחות גז באופן משמעותי. כאמור, הסיבה לכך, שיטת ההטמנה שבוצעה באתרים אלה בעבר. בגני הדס, הר האשפה אטום מלמעלה ומלמטה, מה שהופך אותו לריאקטור אנאירובי יעיל ואטום למדי לחמצן.

* Parts Per Million (PPM) - חלקים למיליון, תת יחידות המשמשות במדע ובהנדסה להצגת כמויות חומר מזעריות בחומר הכולל
** קוט"ש - קילוואט שעה
*** תעריף הייצור של חברת חשמל: כ-31 אג'
**** שפד"ן - שפכי גוש דן
***** פרוטוקול קיוטו - בקיוטו השתתפו 161 מדינות ונקבעה אמנת קיוטו (מרץ 1999, פרוטוקול קיוטו לוועידת היסוד של האו"ם לשינויי אקלים) שכללה תעריף שיפוי למי שישרוף גז חממות, הסכם שפג תוקפו ב 2012.

 

צילומים: אלי מץ,  מנכ"ל מדי תעש;  אינג' לירון מץ-פילוסוף, מנהלת פיתוח עסקי;  גני הדס - על הר הפסולת, באר גז מתאן, שמתחברת לתחנת הכוח (צילום: אבי פז)


        



 


תגיות : אלי מץ, לירון מץ-פילוסוף, מדי תעש, ביו גז, Landfill biogas, מטמנות, גז טבעי, מתאן,

     
משרד עו"ד ליפא מאיר ושות'