תערוכת קלינטק הוועידה והתערוכה הבינלאומית ה25
אנרגיה מתחדשת,בניה ירוקה, התייעלות אנרגטית,גז טבעי, מיחזור ותחבורה ירוקה.
2020, גני התערוכה תל-אביב.
 
חיפוש

משק, אנרגיה


04.02.2014

אנשי המושבים והקיבוצים היו מהראשונים להרים את כפפת האנרגיה הסולארית. למרות התהפוכות בענף, שהתפתח באופן מטאורי ונבלם, מהווה ההתיישבות העובדת את מנוע הצמיחה הבולט שלו

בחודש יוני 2008 פורסמה לראשונה בישראל הסדרה של רשות החשמל למתקנים פוטו-וולטאים, המאפשרת לצרכני חשמל לייצר חשמל באמצעות מתקנים פוטו-וולטאים קטנים ולמכרו לחברת החשמל.  ההסדרה קבעה מכסה של 15 מגה וואט לצרכנים פרטיים במתקנים שהספקם המותקן אינו עולה על 15 קילו וואט ומכסה של 35 מגה וואט למתקנים שאינם פרטיים שהספקם המותקן אינו עולה על 50 קילו וואט. ההסדרה קבעה מנגנון תעריפי המשולם לצרכן, המייצר על פי שעון ייצור חשמל המותקן במקום הצריכה וההתקשרות עם חברת החשמל נקבעה למשך 20 שנה בהסכם מכירת חשמל.
אנשי ההתיישבות העובדת במושבים ובקיבוצים היו מהראשונים להרים את כפפת האנרגיה המתחדשת. הם החלו להתקין מערכות פוטו-וולטאיות על גגות הרפתות, הלולים ועוד. בנגב היה זה משה טנא, בעל התיישבות בודדים והרפתן הראשון שהציב פאנלים סולאריים על הרפת. עד מהרה הצטרפו עוד רבים לקטר הדוהר של האנרגיה הירוקה, מושבניקים וקיבוצניקים כאחד. הם ראו כי טוב, זיהו הזדמנות להחזר השקעה מהיר ולרווח נאה והגישו בקשות להתקנה.
באותם הימים התפתחה במהירות תעשיה משגשגת, שביקשה להשיא רווחים מסבסוד ממשלתי, שנועד לעודד יזמים להשקיע בייצור אנרגיה נקייה.
מהר מאוד העגל הצעיר רצה לינוק הרבה יותר משהפרה הייתה יכולה - או רצתה - להניק. בשלב מסוים, כמות הבקשות עמדה על חמש בקשות למגוואט בודד של מכסה, שהציעה רשות החשמל. הממשלה נמנעה מלשחרר מכסות חדשות, בטענה כי קופת המדינה לא תוכל לעמוד בסבסוד כל כך הרבה פרויקטים במקביל.   
הממשלה לא ציפתה לשוק כזה דינאמי, שהתפתח במהירות לממדים גדולים. משרדי הממשלה לא עמדו בקצב שהציב הענף. בנוסף, ריבוי גורמי הרגולציה שטיפלו בהסדרת הפרויקטים השונים – משרד האנרגיה והמים, משרד הביטחון, מכון התקנים, משרד הבריאות ועוד - לא היו מתואמים זה עם זה.


 

בשנת 2012 פרסמה רשות החשמל את ההסדרות האחרונות לתחום הסולארי, לפי החלטת הממשלה מס' 3484 מחודש יולי 2011 אשר כללה את הסדרות למתקנים קטנים (יצרנים פרטיים ועסקיים) בהקיף כולל של 110 מגה וואט, לשנים 2014-2011.
למרות החסמים הרבים, בהתיישבות העובדת נרשמה אופוריה והיו שתיארו את התחום החדש – השקעות בפאנלים פוטו-וולטאים כ"חקלאות שמש". בתנאים שהציבה הממשלה באותם ימים ראשונים, אנשי המושבים והקיבוצים לא התקשו לראות בהשקעה במתקנים הסולאריים – מקור הכנסה חדש וכדאי, בטח בלב הפריפריה הישראלית, שם מקורות התעסוקה מצומצמים ביותר.
בערבה ובנגב הצפוני מתפרנסים חקלאים רבים מפלפלים ומעגבניות והממשלה אפשרה להם לעשות כסף גם מהשמש. 85% עד 90% מההתקנות שרשמו החברות הסולאריות בוצעו בפריפריה, החל מבתים פרקטיים, דרך מוסדות ומפעלים וכלה במשקים חקלאיים (גגות רפתות, מחסנים, לולים וכו').

בסוף 2012 פרסמה רשות החשמל את ההסדרה הראשונה בישראל לייצור חשמל סולארי פוטו-וולטאי לייצור עצמי (מונה-נטו).  הסדרה זו נחשבת לפורצת דרך בתחום האנרגיה המתחדשת בישראל שכן אין בצידה עלויות עודפות למשק החשמל, להבדיל מההסדרות האחרות לייצור חשמל ממקורות מתחדשים.  הסדרת מונה נטו זכתה למכסה של 200 מגה וואט לשנת 2013 ו- 200 מגה וואט לשנת 2014.

מחלק חשמל היסטורי
רו"ח אלון ראובני הוא מנהל מחלקת אנרגיה מים ותשתיות במבט יועצים, של משרד "ברית פיקוח", משרד רואי חשבון גדול שאנשיו מתמחים בתחומי כלכלת אנרגיה ומציעים שירותים לניתוח כולל של תחום האנרגיה במפעלים ובקיבוצים.
רו"ח ראובני: "כשאומרים אנרגיה מתחדשת בהקשר של המושבים והקיבוצים, צריך לזכור שיש שלושה סוגים עיקריים של אנרגיה מתחדשת שההתיישבות נכנסה אליהם. הראשונה היא האנרגיה הסולארית, שנכנסה מאוד, מאוד חזק להתיישבות. גם את האנרגיה הסולארית ניתן לחלק לשתי קטגוריות, לאנרגיה פוטו-וולטאית, שבה נעשתה מרבית ההשקעה בהתיישבות עד כה ואנרגיה תרמו-סולארית.
"סוג האנרגיה השנייה היא אנרגיית רוח, שכרגע נמצאת בעיקר על הנייר. בתחום אנרגיית הרוח ישנן המון תכניות, אבל אלה עוד לא קרמו עור וגידים. צריך לזכור, שבעוד השמש פרושה ומאירה על כל מדינת ישראל, את אנרגיית הרוח ניתן לנצל רק במקומות שמוכרים כמקומות עשירים ברוח, כלומר מדובר באנרגיה שאי אפשר לנצל אותה בכל מקום.
"סוג האנרגיה השלישי: הביוגז - תחום שבעצם עוסק בהפקת חשמל באמצעות שריפת גז, המיוצר או מזבל פרות, או מזבל של מטמנות או מגז טיבעי. יש כבר כמה מתקנים כאלה.
"בתחום הסולארי שהוא כאמור התחום המרכזי שהקיבוצים, המושבים - שההתיישבות העובדת נכנסה אליו, אך הוא לא נותן לך חיסכון, אלא שהמדינה נותנת לך כסף על הייצור וההשקעה. לפני שנה נעשתה הסדרת מונה-נטו, שכאן באמת כבר לא מקבלים כסף מהמדינה, אלא חוסכים אותו במקום הייצור".
במה מתבטא החיסכון?
ראובני: "פשוט מאוד, במונה-נטו אתה פשוט מייצר לעצמך ולא קונה את החשמל מחברת החשמל וכאן החיסכון. בגדול, זה כמו הבדואים בנגב, שלהם פאנלים סולארים ליד האוהל והם מייצרים חשמל לעצמם ואינם מחוברים לרשת".
מה זה מחלק חשמל רשמי?
ראובני: "מחלק חשמל היסטורי זה קיבוץ שמקבל את החשמל מחברת החשמל במחיר מוזל של 3% ומחלק אותו בשטח הקיבוץ, שזה מרבית הקיבוצים היום".
אבל איזה אינטרס יש לחברת חשמל למכור לקיבוץ חשמל מוזל, על מנת שימכור אותו? לא עדיף לה למכור בעצמה לקיבוצניקים?
ראובני: "למדינה יש אינטרס מובהק בנושא, כי עד היום כל נושא החשמל בקיבוצים התנהל ללא פיקוח וללא רישיון. למעשה, חברת החשמל הביאה את החשמל עד שער הקיבוץ ומשם הקיבוץ רישת בעצמו וחילק את החשמל, וכל אחד עשה מה שהוא רוצה.
"למעשה, לקיבוצים הוצגו מספר אלטרנטיבות שונות, כיוון שלכל קיבוץ מאפיינים שונים של משק החשמל בו ועל כן המשמעויות הכלכליות והאחרות של בחירה באחת החלופות הינה שונה לגבי כל קיבוץ. החלופות שהוצגו לקיבוצים היו:
* קיבוצים צרכני מתח נמוך - קיבוצים אלו אינם חייבים להיכנס למתווה, אולם כדאי להם לבחון את הכדאיות הכלכלית לעבור למתח גבוה, המוזיל את עלות החשמל למשק.
* חלופת צרכן בודד - חלופה זו אפשרית רק במידה ולקיבוץ אין פעילות מסחרית בחשמל (לדוגמא אין מוני חשמל). משמעות חלופה זו הינה השארת המצב הנוכחי כפי שהו והיתרון העיקרי הינו שלא צריך להשקיע משאבי ניהול ברשת החשמל, אין צורך ברישיון מחלק ולא נדרשת עמידה בלוחות זמנים. חסרון החלופה הינו וויתור על הנחה של כ-3.5% במחיר החשמל וכן המשך ניהול של צריכת החשמל ורשת החשמל בקיבוץ בצורה שאיננה תמיד המיטבית.
* חלופת חברת חלוקת חשמל עצמית - על פי חלופה זו הקיבוץ יקים חברה בע"מ בבעלותו, שתפעל ע"פ אותן אמות המידה של חברת החשמל, תקנה חשמל במחיר זול בכ-3.5% מהמחיר כיום ותמכור אותו לצרכנים במחירים המקבילים של חברת חשמל. רווחי החברה ממכירת החשמל ייועדו בראש וראשונה לשדרוג רשת החשמל בקיבוץ.
יתרונותיה של חלופה זו הינן השארת השליטה בתשתיות החשמל בידי הקיבוץ, קבלת הנחה ברכישת החשמל, ניהול מקצועי וכלכלי של תחום החשמל בקיבוץ, גמישות רבה יותר בקשר שבין חברת החלוקה לצרכנים ביחס לחלופות האחרות ואפשרויות לניצול הזדמנויות לרכישת חשמל מוזל מיצרנים פרטיים בעתיד. חסרונות החלופה הינם צורך בהשקעת משאבי ניהול נוספים בתחום החשמל, דרישות עמידה בלוחות זמנים לשדרוג רשת החשמל, כפיפות לרגולציה ואחריות משפטית וכן סוגיות מיסוי שונות בקיבוץ ובחברת החלוקה הנגזרות מהפעלת חברת חלוקת חשמל בע"מ.
* חלופת חברת חשמל (חח"י) – ע"פ חלופה זו הקיבוץ יעביר את רשת החלוקה הפנימית לחברת החשמל וכל חבר יהפוך לצרכן של חברת חשמל, ככול שאר אזרחי המדינה.  
"לכאורה נראה כי חלופת מחלק חשמל עדיפה לקיבוצים, אולם כדי שהקיבוץ יוכר כמחלק חשמל רשמי, עליו להירשם כחברה לחלוקת חשמל והעניין הזה בעצם מסדיר את כל נושא החשמל בקיבוצים, מה שמאפשר לחברת החשמל לפקח ולעקוב אחר הצריכה. יחד עם זאת, היום מרבית הקיבוצים הם במעמד של מחלקי חשמל עצמאיים רשמיים".

עד כמה "ברית פיקוח" מעורבת ומלווה פרויקטים של אנרגיה מתחדשת בהתיישבות?
ראובני: "אנחנו בהחלט מעורבים בכל מיני תכניות, גם ברמה החשבונאית, גם ברמה הניסוחית, כי כאן מדובר בעסקאות גדולות וגם ברמה הכלכלית, כלומר בהיבט של הרגולציה, שזה פחות או יותר מה שאני עושה ב'ברית פיקוח'.
"זהו תחום שיש בו המון התפתחות, אבל אתה לא נכנס לכל עסקה בעיניים עצומות וזה לא תחום שאתה יכול להצביע באופן כללי ולהגיד זה ריווחי. יש הרבה שרלטנים בתחום הזה וצריך לבדוק כל עסקה והצעה לעסקה לגופה. נכון שזה שוק שיש בו פוטנציאל עסקאות לטווח הארוך ושיכול להכניס הרבה הכנסות, אבל צריך לבדוק כל דבר לפרטי פרטים".

פוטנציאל שאינו ממומש בענף הסולארי
חברת ענבר אנרגיה מעורבת בפרויקטים רבים ביישובי ההתיישבות העובדת. "חברת ענבר אנרגיה מתמחה ביצעה פרויקטים רבים בקיבוצים ובמושבים, בין היתר בקיבוץ רביבים, שבנגב, עד קיבוץ ניר עציון שבצפון, דרך המון משקים פרטיים וכן, במושבים כמו באר טוביה, כפר ויתקין ועוד", אומר שי פורת, מנכ"ל החברה.
על השתלשלות משק האנרגיה המתחדשת בשנים האחרונות, אומר פורת: "במהלך השנים היו כמה הסדרות, היו הסדרות ראשונות של עד 50 קילו, שזה לרוב מיועד לחקלאים הפרטיים, שם הקמנו משהו כ-250 מתקנים.
"אחר כך הייתה הסדרה של מתקנים בגודל בינוני, של כמה מיליוני שקלים וכאן כבר מדובר במודל שונה, שמעורב בו יזם, כלומר היזם הוא זה שמשקיע את הכסף להקמת המתקן והוא זה שמשלם לקיבוץ על השכירות והשימוש בשטח, כאשר כל ההכנסות מהחשמל עוברות אליו. ברוב המתקנים שהוקמו ע"פ המודל הזה היה הקיבוץ שותף בפרויקט, ב-10%-30%. כאן מדובר במקור הכנסה קבוע, ללא סיכונים. באותה תקופה היה חשש מה להיכנס לגמרי לפרויקטים הללו והיום כבר מבינים שגם קבלת הכסף מחברת החשמל היא ללא סיכונים.
"בסוף השנה גומרים להקים ולחבר לרשת הארצית את כל המתקנים הללו ומהיום והלאה – המדינה כבר לא מסבסדת משתי סיבות: האחת, פשוט המדינה רוצה לחסוך בהוצאות והשנייה – פשוט, מחיר המערכות הסולאריות ירד בשנים האחרונות בצורה משמעותית, עד כדי כך שהיום מאפשר מחירן להתחרות במחיר החשמל, המיוצר חברת החשמל.
"כלומר, היום אם אתה משקיע בהקמת מערכת לייצור אנרגיה סולארית, כל ההשקעה מונחת על כתפיך בלבד. אתה כקיבוץ צריך להשקיע את הכסף בהקמה ואז יש לך תחנת כוח קטנה ופרטית למשך 25 שנה. אם אתה משקלל את המחיר הזה לאורך 25 שנה, אז המחיר שעולה לך החשמל הוא משהו כמו 25% פחות, ממחיר החשמל שהיית רוכש מחברת החשמל. אתה יכול להיות גם מחלק חשמל היסטורי, אבל מבחינת הצרכן זה לא משנה באיזה מעמד אתה נמצא.     
"הקיבוץ יצרוך את החשמל כי הוא גם מייצר את החשמל או לפחות חלק ממנו, ועליו הוא משלם פחות. הוא למעשה קונה מראש חשמל למשך 25 שנה. אני משתמש בתקופה של 25 שנה, כי זה פרק הזמן שבו משתמשים אנשי המקצוע לחישובי כדאיות ועלויות אבל מערכת סולארית כזאת יכולה להחזיק גם 40 שנה".

אתה לא שותף להערכות הפסימיות באשר לעתיד הענף הסולארי בישראל...
פורת: " אני מסכים שהענף גדל בצורה מטאורית, כי היה בו הרבה כסף מסבסוד, וזאת מתוך כוונה לעודד יזמים להשקיע באנרגיה ירוקה וכדי להפחית בפליטות מזהמים.
"בהמשך, תוך זמן קצר, נוצר פה שוק יזמי וחזק וקמו המון חברות. החגיגה הזאת כבר נגמרה, גם בגלל המשבר הכלכלי באירופה – ואולי אנחנו בתעשייה לא מסכימים עם הקביעה הזאת, אבל הממשלה טוענת שהיא השיגה את כל היעדים שהציבה לעצמה ולכן לא צריך יותר לסבסד את הפקת החשמל הסולארית הפוטו-וולטאית.
"עכשיו השוק הצטמצם והפך לשוק קטן ויש פחות רווחים, רמת ההכנסות הצטמצמה משמעותית ובשוק נותרו מספר חברות גדולות, אנחנו וסולאר פאואר ועוד כמה חברות קטנות.
"אז נכון שבישראל יש עדיין המון שמש ויש עדיין המון פוטנציאל שאינו ממומש בענף הזה, אבל אני מאמין שמי שיש לו אורך רוח ויודע להקים מתקנים סולאריים בצורה נבונה אך חסכונית, יכול עדיין להרוויח בענף. אני כמתקין צריך להרוויח אבל עכשיו הפער בין רווח להפסד הוא הרבה יותר קטן ממה שהיה קודם. היום אף אחד לא קונה את החשמל שלך, אז אתה בונה בעלות נמוכה יחסית".

להתייעל אנרגטית
אדי בית הזבדי, ראש האגף להתייעלות אנרגטית במשרד האנרגיה והמים ומי שמכהן כמנהל המנהלת הבינמשרדית לערים חכמות, אומר: "אין לנו חלוקה ברורה בנושא ההתייעלות האנרגטית ומשק האנרגיה של ההתיישבות העובדת, ביחס לצרכנים אחרים.
"אני יודע ששנים רבות אחורה – ההתיישבות העובדת הייתה המובילה בתחום, וכשאני אומר ההתיישבות העובדת אני מתכוון לקיבוצים, שהם הובילו את התחום. באותן שנים עשינו המון פרויקטים ביחד דברים טובים. אבל, כנראה שעם השנים – זה קצת נרגע. אמנם יש כמה קיבוצים שבהם עדיין יש 'משוגע לדבר' ובכל פעם שהם יוצאים בפרויקט חדש, אנחנו מקבלים פניה בנושא, אבל היום אפשר לספור אותם על כף היד. זוהי שאלה של מוטיבציה ושאלה של מי האיש שעומד ומוביל את הפרויקט באותו קיבוץ. ישנם קיבוצים שבכמעט כל מכרז פונים אלינו ומגישים בקשות נושא התייעלות ואנרגיה. מנגד, יש קיבוצים שלא מוכנים לעשות דבר ולא חצי דבר".

להתייעל אנרגטית זה דורש השקעה?
בית הזבדי: "כמו בכל דבר, כדי להרוויח אתה חייב להשקיע, אולם נכון שבהתייעלות אנרגטית היקף ההשקעה הוא קטן יחסית. כמו כן, תקופת החזר ההשקעה בהתייעלות אנרגטית היא קצרה יותר והרווח יותר גדול. לדוגמא, כדי להגיע לכ-30% התייעלות אנרגטית עלייך להשקיע לפחות את ה-1000 דולר, באחזקה, בתחזוקה, בבדיקות ובכיוונים, שבדרך כלל מרבית האנרגיה מתבזבזת בדברים הללו.
"אבל אם אתה רוצה להיכנס לעבי הקורה ולעשות משהו רציני – עלייך לעשות סקר מקצועי, שיבדוק האם יש לך איבוד אנרגיה ובקיבוצים בלי עין רעה יש הרבה. רק בנושא חימום וסחרור מים בבתי החברים - אפשר לחסוך המון אנרגיה וזה בזבוז גדול וידוע בקיבוץ. יש קיבוצים שניתקו את הדוד המרכזי וחילקו לחברים כל מיני יונקרים למיניהם (מחממי מים מידיים) והחיסכון הוא עצום".

מונה נטו
כאמור, לאחרונה השיקה רשות החשמל את הסדרת מונה נטו - הסדרה צרכנית לשימוש עצמי בחשמל, המופק מהמתקן הפוטו וולטאי, המותקן על גבי גג המבנה. המכסה שאושרה ב-2013 עומדת על 200 מגה והיקף דומה אושר לשנת 2014 ובסך הכול 400 מגה-וואט.
חברת "טיב סולאר" הוקמה בראשית 2009 על ידי אנשי העסקים יגאל וצביקה רזניק, זמן קצר לאחר כניסתה לתוקף של ההסדרה הפוטו-וולטאית הראשונה. החברה שמה לה למטרה, לקדם את תחום האנרגיה הסולארית בישראל, הן בשל התרומה לכדור הארץ והן בשל ההזדמנות העסקית הטמונה בהתקנת מערכת סולארית.
"טיב סולאר" מקימה עבור לקוחותיה במתווה של פרויקט מפתח מערכות סולאריות. לחברה מאות לקוחות עסקיים וביתיים מצפון ועד דרום, החברה מתמקדת כיום בפתרונות של מערכות סולאריים במתווה "מונה נטו", מערכות מסחריות וביתיות ומערכות לצריכה עצמית OFF GRID.
טיב סולאר פועלת בשיתוף מלא עם הבנקים המובילים בישראל בהקמת המערכות הסולאריות ומעניקה ללקוחותיה מימון של עד 100%.
"עד היום", מסביר מנכ"ל החברה, דרור ונונו, "כל מי שהציב מערכת סולארית – היה מתקין את המערכת ומוכר את החשמל שייצר לחברת החשמל וכך עשה כסף. הסידור הזה חייב עיסוק בהמון רגולציה והיו המון בעיות ומגבלות, בשל השינויים התכופים בתקנות.
"המונה נטו לעומת זאת זו הסדרה חדשה, שהוקצתה לה מכסה הגדולה פי שניים ממה שהותקן עד היום במדינת ישראל. המשמעות היא שכל אחד יכול היום להתקין מערכת סולארית שתספק לו את כל הצרכים מבחינת החשמל שהוא זקוק לו. למשל, אם תיקח בתי אריזה, משקים חקלאיים, מפעלים, מחסנים – כל אחד יכול לייצר היום חינם במשך שנים וזה דבר שלא היה עד היום".
"חברת טיב סולאר הייתה הראשונה שהתקינה מערכת מונה נטו, בראשון לציון, והיום אנחנו מתקינים את המערכות האלה בכל רחבי הארץ, במושבים, בקיבוצים, בלולים, בבתי אריזה, במפעלים, בכל מקום שמעוניין בהתקנת מערכות סולאריות במונה נטו".

מה עושים עם העודפים?
וונונו: "העודפים נלקחים לרשותך. זאת אומרת שאם יש לך בית אריזה שפעיל בחורף ובקיץ כמעט ולא עובד, אבל מייצר המון חשמל ונותרים לך עודפים, אז יש לך קרדיט שנזקף לזכותך ואתה יכול להשתמש בו תוך שנתיים מיום ההקצאה.
"חקלאי שצורך כ-100 אלף שקל חשמל בשנה יכול לקחת מערכת שתייצר לו חשמל בכ-150 אלף שקל והוא יכול להעביר את הייצור העודף לכל מי שרשום על שמו, אם זה לבית הפרטי שלו, לשותף שלו וגם אין כאן שום מגבלות גיאוגרפיות.
"קח בחור שיש לו בית אריזה בערבה, מרכז לוגיסטי בנתב"ג ודירה בעפולה, יכול לנצל את העודפים ולהעביר אותם כראות עיניו, אם זה למרכז שלו בנתב"ג או לבית בעפולה, או לשניהם".   

להבדיל ממה שהיה בעבר, במקרה הזה אין סבסוד ממשלתי.
וונונו: "זה נכון. הפעם מדובר במכסה ענקית של 400 מגה-וואט לשנתיים שלא עולה גרוש למדינה וכל מערכת שתוקם היא לתקופה לא מוגבלת. מערכות שהוקמו לפני המונה-נטו מקבל סבסוד ממשלתי ל-15 שנה, אז נגמר לו החוזה. המונה נטו זו מערכת שממשיכה איתך לאורך שנים".

כמה מערכות המבוססות על מונה נטו התקנתם עד עכשיו?
וונונו: "כיוון שמדובר בהסדרה חדשה יחסית אז בינתיים התקנו את המערכת הראשונה בארץ ועוד מספר מערכות בודדות, אבל עכשיו אנחנו מוצפים בפניות ומקדמים כמות אדירה של הקמות. טיב סולאר נמצאת בימים אלה בתנופה אדירה, החברה מגייסת צוותים ועובדים רבים שייכנסו ויועסקו בעבודות הקמה, תחזוקה ותפעול.
"אגב, במסגרת פרויקט 'כנסת ירוקה' תשקיע הכנסת בהקמת מערכת סולארית מבוססת מונה-נטו. בכנסת נערך יום 'כנסת ירוקה', במסגרתו נבחרנו להציג את המערכת שלנו בפני חברי הכנסת. אנחנו הגענו והצגנו את היתרונות הרבים של המערכת ואני מאמין שגם נקים אותה על גג הכנסת".     

מה יש לך להגיד לכל מי שסתם את הגולל על הענף הסולארי בישראל?
וונונו: "לדעתי, טועה כל מי שחשב או שהייתה לו תחושה שהתחום הסולארי מיצה את עצמו והולך לקראת סופו. אני אומר שיש כאן הסדרה מצוינת. אתה יודע, לא מזמן אמר לי מישהו: 'בכל פעם שאמרו לי שהמדינה צריכה לשלם על החשמל, אמרתי לעצמי ש'יש כאן איזשהו קץ', שבשלב מסוים המדינה תיסוג בה מהבטחתה'. היום אני יודע שזו הסדרה שתלויה אך ורק בי ובשמש ואף אחד לא יכול לשנות את זה. כל המגבלות שהיו קיימות בעבר – לא קיימות יותר במונה-נטו ואתה לא כפוף לאיזשהו שינוי רגולציה כזה או אחר'.
"דבר חשוב נוסף, היום מנכ"לים ואנשי עסקים מודעים לכך שהדרישות מהיצואנים לגבי עסק ירוק הולכות וגדלות. היום ישנם עסקים מחייבים את אותם יבואנים לשלם עבור עקבות פחמן, כחלק מתוכנית גלובאלית למניעת זיהום אוויר. לפני כחודש ימים הייתי בסרילנקה, ביקרנו בכל מיני מטעי תה ואותם עסקים מקומיים שמטפלים בתה סיפרו לנו שהם שוקלים להתקין מערכות סולאריות, בגלל הדרישות העכשוויות. היום מחייבים אותם במאות אלפי דולרים, בשל השימוש במיכון ואנרגיה מזהמת על גזי חממה והם רואים בהתקנת מערכות סולאריות כפתרון וכדרך לחסוך בעלויות החשמל והאנרגיה. גם בארץ, אם אתה יצואן עלייך לקחת בחשבון שהעולם משתנה לכיוון הזה ואם אתה כבר עסק ירוק, יש לזה משמעות קריטית בעיני יבואנים רבים בחו"ל".
 
 

תחילת המהפכה עוד לפנינו
איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית בישראל, משוכנע שלמרות התהפוכות בענף, אין מקום להספיד את ענף האנרגיה הסולארית בישראל.
פרנס: "התחום הסולארי לא קשור בכלל לישראל. מדובר בתהליך גלובאלי, כל המדינות שם, כל העולם שם, זה תהליך גלובלי ומדינת ישראל יכולה רק לפגר מאחור ולשלם את המחיר על כך שהיא לא נכנסת בזמן. כניסה בזמן זה ליצור תשתיות להשקעות. אז אנחנו נהיה שם אחרי הזמן, אבל מה שכן פועל לטובתנו זו השמש – השמש בישראל היא משאב לאומי, היא מייצרת כפול מהשמש בלונדון. בלונדון הקימו שנה שעברה 2000 מגה-וואט, בישראל לעומת זאת הקימו לא יותר מ-20 מגה-וואט....".
ממה נבהלה הממשלה, כאשר היא בלמה את התפתחות התעשייה?
פרנס: "היא לא נבהלה. זה היה רפלקס של הרגולטורים. כשהם הבינו שאפשר לייצר חשמל סולארי בעלויות כלכליות,  כשהם הבינו שפתאום שאתה לא צריך סובסידיה, אז הם נתנו ברקס. וכמו בכל פעם בישראל – כשלוחצים על ברקס, כל החיילים עפו קדימה. למה? לחצו חזק מידי, לא יודעים אצלנו ללחוץ בעדינות. זה ייקח קצת זמן, לא הרבה – אולי חדשים ספורים, ואני מאמין שתחילת המהפכה הסולארית היא למעשה עוד לפנינו".
השקעה באנרגיה סולארית היא עדיין כדאית?
פרנס: "ברור! כל מי שיש לו גג, אז שידע שהוא מחזיר את ההשקעה שלו ואם הוא לא יחזיר אותה תוך 8 שנים, אז הוא יחזיר אותה תוך 9 שנים, אבל הוא ייצר חשמל אחרי זה – 40 שנה באותו מקום. הוא יחליף את הגג, הוא ייצר לעצמו חשמל והכול יהיה בסדר.
"את הקיבוצים, שאנו רואים אותם כמנוע הצמיחה של התחום, אנו בעצם רואים כמיקרו-גרידים, למעשה הם רשתות חשמל קטנות, עצמאיות - לשם העולם הולך והקיבוצים מתלבשים על זה. זה תהליך בלתי נמנע, יש כאן שוק חופשי, כלכלה, זה תהליך שאי אפשר לעצור אותו". 

 

בצילומים:

פרוייקט של חברת ענבר ביקום.

איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית בישראל


תגיות : אלון ראובני, התיישבות עובדת, קיבוצים, מושבים, איתן פרנס, שי פורת, ענבר אנרגיה, מונה נטו, דרור ונונו, טיב סולאר,

     
משרד עו"ד ליפא מאיר ושות'